<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ט</h1>
<h2>דף מה.</h2>
גוים שצרו על עיירות ישראל יוצאין עליהם בכלי זין ומחללין עליהם שבת ודוקא שבאו על עסקי נפשות אבל באו על עסקי ממון אסור ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש מותר פי' ספר מרקא כלומר פרונטיר"א בלעז ומות' לצאת אפילו חוץ לתחום ואם אמרו להם כבר נעשה מעש' או חזרו מתוך תחומם שעדין לא יצאו חוץ לתחום יכולין לחזור עם כלי זיינם כמו בהליכה ולא נאמר שישליכום שם. וכמה יתנו להם ממקום שאמרו להם כבר נעשה מעשה וכיצד יכנסו לתחומן וההפרש שיש בזה בין נצחו ישראל או בהפך כתבתיו בחי"ח בעירובי תחומין בדין כל היוצאים מחוץ לתחום וכו' כך פשוט בעירובין.
<h2>דף קב:</h2>
רטיה שפירשה מע"ג מכה מע"ש אין מחזירין אותה בשבת ואין קושרין אותה לכתחלה בשבת אבל אם פירשה בשבת מחזירין אותה בשב' ודוקא שפירשה ע"ג כלי או ע"ג כר וכסת אבל פירשה ע"ג קרקע אסור להחזירה כך פשוט בעירובין [ק"ב ע"ב] וזהו לפרש"י ולפי דעת התוס' והרא"ש אבל לפי דעת הרי"ף מותר להחזירה אפילו פירשה ע"ג קרקע והרמב"ם כתב כרש"י. ועוד פשוט שאין מקנחין רטיה משום מירוח שהוא תולדה דמוחק אבל מקנחין פי מכה. איסור חזרת רטיה כתב רש"י שמא ימרח הרטיה ומירוח תולדה דמוחק וכן נראה עקר שאינו אסור משום שחיקת סמנין כיון דאתמ[ו]ל היה על המכה והא דאמרינ' בשבת [ס"ד ע"ב] שיוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח שבפיה ואם נפל לא תחזיר לא משום שחיקת סמנים אלא שנראה כשמחזירו לתוך פיה כאלו מתכוונת להוציאו בפיה.
<h2>דף קג.</h2>
יבלת אסור לחתכה אפילו בידו דהוי תולדה דגוזז וכ"ש בכלי שאסור לחתכה כך פשוט בערובין.
